הלקח הנוסף ממלחמת ויאטנם: כיצד עדיף לטפל בהתמכרויות?

על אף הסטיגמות בחברה, התמכרות היא לא סימן לאופי חלש, או כל פגם אישיותי אחר – התמכרות היא תופעה מורכבת בעלת צדדים רבים. עבור רוב האנשים, כשהם חושבים על התמכרות הם חושבים רק על צד אחד שלה, הצד הביולוגי – האופן שבו הגוף שלנו מגיב לחומר ואיך הביוכימיה שלו גורמת לנו להמשיך לצרוך אותו שוב ושוב. בעוד שהתפיסה הרווחת כיום שמה את רוב הדגש על הצד הביולוגי, זה רק חלק מהתמונה. כדי לראות עוד צד של התמונה נחזור אחורה בזמן לשנות השבעים, לסופה של מלחמת ויאטנם.

 

כמחצית מהחיילים האמריקאים שלחמו בויאנטם התנסו באופיאטים כגון הרואין או אופיום במהלך השירות שלהם, כ-20% מתוכם התמכרו אליהם. על פי התפיסה שרואה התמכרות כביולוגית בלבד, היינו מצפים שארה"ב תוצף בחיילים מכורים להרואין בתום המלחמה, אך לא כך היה. מתוך החיילים שהיו מכורים להרואין בזמן השירות שלהם בויאנטם, 88% הפסיקו לחלוטין את השימוש שלהם עם שובם לארה"ב, ללא כל התערבות מיוחדת. מתוך אלו שנשארו מכורים גם לאחר שובם ארצם, רובם המוחלט סבל מהתמכרות לסמים אחרים, כגון אלכוהול או אמפתמינים, גם לפני המלחמה. אז מה גורם להתמכרות אם הביולוגיה היא רק חלק מהסיפור?

 

גאבור מאטה, בן לניצולי שואה ורופא המתמחה בקשר שבין טראומה להתמכרויות, טוען שבניגוד לאופן שבו אנחנו רגילים לחשוב, התמכרות היא לא תוצאה של בחירות שגויות והיא אפילו לא מחלה. על פי מאטה, התמכרות היא מנגנון התמודדות טבעי שיש לנו כשאנחנו ניצבים בפני מצוקה נפשית או רוחנית גדולה. למעשה, אומר מאטה, התמכרות היא כל דפוס התנהגות שמתחיל כניסיון להקל על מצוקה או כאב בטווח הקצר, אשר יש לו השלכות שליליות לטווח הארוך. במקרה של החיילים בויאטנם, ברגע שהם נפטרו מהמצוקה של מלחמת ויאטנם, הם יכלו לשחרר בקלות את המנגנון שהם סיגלו לעצמם כדי להתמודד איתה. אם לא נתייחס למצוקה המקורית שעליה אנחנו מנסים להקל באמצעות ההתמכרות שלנו, לא נוכל באמת לצאת מההתמכרות.

 

בשנים האחרונות הולכת ומחלחלת ההבנה שלהסתכל על התמכרות כבעיה ביולוגית בלבד היא בעייתית, ושהמרכיב ההתנהגותי בהתמכרות חשוב לא פחות. הרי אנשים לא מתמכרים רק לסמים, אלא גם למשחקי מחשב, לרשתות חברתיות, לשופינג, להימורים, לסקס, לפורנו… כדי להבין התמכרות באמת, לא מספיק להבין רק את החומר ואת ההשפעה שלו על הגוף, אלא גם את הנסיבות שבהן התמכרות נוצרת. אחד הניסויים המעניינים שבדק מה הן בדיוק הנסיבות שמעודדות התמכרות נערך בשנות השבעים וזכה לכינוי "פארק החולדות", והוא מזכיר מאוד את סיפורם של החיילים בויאטנם.

 

בניסוי זה חילקו חולדות לשתי קבוצות שחולקו בשני סוגים שונים של כלובים – בקבוצה הראשונה החולדות חיו בכלובים לבד ובלי שום גירויים, ואילו בקבוצה השניה הן חיו בכלוב מרווח ומפואר עם חולדות נוספות, מזון וצעצועים. בשני סוגי הכלובים לחולדות היו שני מקורות מים – מי ברז רגילים ומים עם מורפיום. בעוד שלחולדות בכלובים המבודדים הייתה העדפה ברורה למורפיום והן הציגו תסמינים של התמכרות, לחולדות שחיו בכלובים המפוארים הייתה העדפה ברורה למי הברז הרגילים. באחד הניסויים, החולדות בכלובים המבודדים צרכו פי 19 יותר מים עם מורפיום מאשר החולדות בכלובים המפוארים. יותר מכך, כאשר הוא לקח חולדות מכורות למורפיום מהכלובים המבודדים והעביר אותן לכלובים המפוארים, הן העדיפו להפסיק לצרוך את המים עם המורפיום ולעבור למי ברז רגילים, זאת על אף תסמיני הגמילה שהן חוו.

 

לאור כל זה, מה יש לגישת מזעור הנזקים להגיד על התמכרויות והטיפול בהן? גישות קלאסיות של טיפול בהתמכרויות כמו שיטת 12 הצעדים מתייחסות לגמילה כשחור ולבן – או שאתה נקי, פיקח, ולא נוגע באף סם בכלל, או שאתה משתמש ואז אתה עדיין מכור. בעוד שהגישה הזאת עובדת עבור אנשים מסוימים, עבור אנשים רבים היא לא אפקטיבית לטווח הארוך ולעתים אף מגבירה את הסבל שלהם. גישת מזעור הנזקים מבקשת לצאת מהדואליות הנוקשה הזאת ולהביא יותר חמלה לשדה הטיפול בהתמכרויות. דן ביג, אחד האבות של תנועת מזעור הנזקים, אמר ששיקום של מכורים בראי הגישה צריך להתבסס על עיקרון פשוט אחד – "Any positive change".

 

לפי ביג, מכור שמגיע לשיקום לא חייב להפסיק להשתמש לחלוטין, ולמעשה אף אחד לא יכול לקבוע לו מה הוא צריך לעשות. מכור בתהליך של שיקום צריך להחליט עבור עצמו מה הוא השינוי החיובי שהוא מעוניין לעשות בחייו, גם אם מדובר בדבר הכי קטן, ולהתחייב אליו. כך למשל, עבור אדם שמכור לסיגריות, שינוי חיובי קטן יכול להיות לוותר על הסיגריה שהוא מעשן עם הקפה של הבוקר. עבור אדם שמכור לממסי, שינוי חיובי קטן יכול להיות לעבור מלצרוך את החומר בהסנפה ללצרוך אותו בבליעה בלבד, משום שאופן הצריכה הזה משמעותית פחות ממכר. שינוי חיובי יכול להיות גם משהו שמקטין את הסיכון הבריאותי שכרוך בהתמכרות, כמו למשל לעבור להשתמש במזרקים נקיים בלבד. זה גם יכול להיות משהו שבכלל לא קשור למערכת היחסים עם הסם, ויכול להיות פשוט שינוי חיובי שרוצים לראות בחיים – כמו ללכת לישון בשעה מוקדמת יותר ולקום מוקדם יותר. אחד הדברים הקשים ביותר בהתמכרות, הוא התחושה של אובדן שליטה על החיים, ובאמצעות יצירת שינויים חיוביים קטנים אחד אחרי השני, אנשים מצליחים לקבל חזרה תחושה של שליטה בחיים שלהם.

 

בספר "Chasing the scream" של העיתונאי יוהאן הארל, מובא סיפורה של המלחמה בסמים והאופן שבו היא עיצבה את האופן שבו אנחנו תופסים מכורים והתמכרויות. מתוך המחקר שעשה הארל בנושא, הוא מצא קו מקשר בין הסיפור של החיילים במלחמת ויאטנם, פארק החולדות, והעבודה של גאבור מאטה ומטפלים אחרים בגישת מזעור הנזקים. על פי הארל, ההיפך מהתמכרות הוא לא פיקחות, ההיפך מהתמכרות הוא חיבור – לאחרים, לטבע, לעצמינו. בתור בני אדם, הדבר שאנחנו הכי זקוקים לו הוא חיבור אנושי משמעותי, דבר שנהיה יותר ויותר קשה בחברה המודרנית בה אנחנו חיים, אף יותר מכך בעידן הקורונה. כשאנחנו לא מוצאים חיבור אנושי בחיים שלנו אנחנו מנסים לפצות על כך באמצעות חיבור לדברים אחרים – זה יכול להיות הרואין, זה יכול להיות ממסי, זה יכול להיות גם שופינג, פורנו, הימורים, או אפילו גלילה של הפייסבוק.

 

אם לחזור לשפה של גאבור מאטה, אחת המצוקות עליהן מנסים מכורים רבים לפצות באמצעות ההתמכרות שלהם, היא הבידוד שהם חשים בעולם. ככל שאנחנו מתייחסים למכורים ביותר שיפוטיות ודחיה, ככל שאנחנו מדירים אותם יותר מהציבור הכללי, ככל שאנחנו מתחזקים את הסטיגמה שרואה מכורים כאנשים שבורים ומקולקלים, כך אנחנו למעשה מונעים מהם את החיבור לו הם זקוקים כדי להשתקם. ככל שאנחנו עושים את החיים של המכורים לקשים יותר, כך אנחנו רק מרחיקים אותם מלהשתקם באמת. לא מפתיע אם כך, שהטיפול במכורים בפורטוגל מבוסס קודם כל על שילוב שלהם מחדש בחברה.

 

אם אתם חוששים שאתם מכורים, ל-‎3-MMC, לסם אחר, או לכל התנהגות התמכרותית אחרת, אתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד. ישנן בארץ מגוון מסגרות טיפוליות, החל ממסגרות קלאסיות כמו NA שמקיימים פגישות ללא עלות בכל רחבי הארץ בשיטת 12 הצעדים, ועד מסגרות יותר מתקדמות כגון המרכז הישראלי להתמכרויות, בו גם תוכלו למצוא רשימה ארוכה של מסגרות טיפול בישראל. אם יש לכם קרובים מכורים, זיכרו שזו לא אשמתם, הם לא חלשי אופי ולא אנשים שבורים או מקולקלים, הם מתמודדים עם מצוקה אמיתית וההתמכרות היא רק הדרך הכי טובה שהם מצאו על מנת להקל עליה. הניחו בצד את השיפוטיות ואת כל מה שחשבתם שאתם יודעים על מכורים והתמכרות, החליפו אותם בחמלה והציעו להם את החיבור האנושי לו הם כמהים, זה יכול להיות השינוי החיובי הראשון עבורם מדי רבים.

 

אם לתחושתך את.ה או מישהו מקרובייך מתמודד עם התמכרות, אנו ממליצים לפנות לטיפול שיעזור לך להחזיר את השליטה והנחת לחיים באחד הקישורים הבאים:

על המאמר
שתפו ועזרו לנו להגיע לעוד אנשים(:

תוכן עניינים

יש לכם שאלות נוספות? השאירו פרטים ונחזור אליכם!
מרכז המידע
אולי יעניין אתכם לקרוא על...

פנייה למרפאת המרכז הישראלי להתמכרויות

אנא מלאו את הפרטים הבאים ואנו נשוב אליכם במהירות האפשרית
*אין למלא פרטים של אדם אחר ללא הסכמתו וידיעתו 
לתשומת ליבכם – זמן ההמתנה לכניסה לטיפול במרפאה הוא למעלה מ-6 חודשים

פרטים אישיים
גורם מבטח:
במידה והטופס מוגש עבור אדם אחר:
דילוג לתוכן