התחבר

המרדף אל האושר: התמכרויות, מתבגרים ומה שבניהם.

כמה פעמים אמרתם לעצמכם: "אני חייבת להיגמל ממתוק" או "אני חייב להפסיק לעשן". כולנו נאבקים מידי יום להיפטר מהרגלים לא בריאים, אך האמת היא שכולנו מתקשים לעמוד בפני המגוון הרחב של הגירויים העומדים לנגד עיננו וקיימת סיבה לכך.  

אנו נוטים לחשוב על התמכרות כדבר הרחוק מאיתנו, אך בפועל היא הפכה להיות הבעיה של כולנו. למעשה, כולנו צורכים גירויים שמטרתם היא לאפשר לנו להרגיש יותר טוב (להגביר את האושר) או להפחית סבל. כשמדובר במתבגרים, ניתן לראות שכבר בגיל כל כך צעיר הם אינם מצליחים לעמוד בפיתויים הרבים העומדים בפניהם: עישון סיגריות, גראס, צפייה בפורנו וכמובן הידבקות למסכים.

האם זו התמכרות? סדר במושגים.

אחת השאלות המעסיקות רבים מאיתנו היא היכן עובר הגבול בין התנהגות מקובלת להתנהגות ממכרת. כאן עולה הצורך להבחין בין שלוש דרגות. הראשונה היא שימוש- רוב האנשים משתמשים. השנייה היא שימוש לרעה– כשהדברים מתחילים לצאת משליטה. הדרגה השלישית היא התמכרות הכוללת בתוכה שלוש קטגוריות: רמה פיזיולוגית- פיתוח סבילות ותלות. כלומר, עם הזמן גדלים המינונים ומוצגים תסמיני גמילה. רמה פסיכולוגית- עיסוק היתר בסם- Preoccupation. הקטגוריה השלישית היא כאשר האדם ממשיך להשתמש על אף הנזקים הנלווים לכך.

אז למה בכל זאת ?! - המנגנוניים המוחיים "האחראים" לכך.

במוח קיימת מערכת ששמה מערכת הגמול  ובשמה השני מערכת החיזוק-  תפקידה בסופו של דבר לעזור לאנושות להתרבות. למעשה, היא משדרת לאדם אותות שהוא עושה מעשה טוב כאשר הוא אוכל או מקיים יחסי מין. מה שחשוב לדעת, כשהאדם צורך קפאין, ניקוטין, אלכוהול, סמים, הימורים ופורנוגרפיה הוא בעצם מגרה את מערכת הגמול. הגירוי גורם להפרשה של דופמין היוצר תחושה של עונג. בטווח הקצר, תתקבל תחושה רגעית של אופוריה ורצון לחזור על ההתנהגות. אך עם הזמן, עלולים לקרות שינויים ממשיים במוח העלולים להסב נזק לאדם. אם כך, חשוב שנכיר בעובדה שלכולנו יש נטייה נוירו-ביולוגית טבעית שגורמת לנו להשתמש בחמורים מסוימים.

אם היינו נתונים לדחפים שלנו, היינו עבדים של מערכת הגמול. מה שגורם לוויסות מערכת הגמול הן האונות המצחיות, שבין היתר אחראיות על היכולת שלנו לבחון סיטואציות, להפעיל שיקול דעת, לווסת רגשות ולשלוט בהתנהגות. בגיל ההתבגרות האונות המצחיות אינן בשלות דיו, למעשה הן מגיעות לשיא ההתפתחות באזור גיל 25. לכן ילדים ומתבגרים מתקשים יותר לווסת התנהגויות ככלל והתנהגויות התמכרות בפרט ולקבל החלטות אחראיות. קיימת חשיבות רבה לנסות ולמנוע מעבר משימוש "פעם ב.." לשימוש יותר תכוף.

תפקידו של המתבגר- פיתוח זהות אישית.

בהיבט הפסיכולוגי, בגיל ההתבגרות, הילדים שעד לפני רגע רצו בהתלהבות לחבק את הוריהם, יוצאים למסע של חיפוש הזהות שלהם, ולכאורה נוטשים את סל הערכים שרכשו עד כה. כחלק מהמסע, לעיתים נוצרת תחושת ריקנות קשה, שם אפשר ללכת לאיבוד, יש המון תחושות תסכול ורגשי נחיתות. המתבגרים פוסעים צעד צעד אל חיפוש נקודת האושר שבקצה המנהרה החשוכה. בתהליך ההתרוקנות המתבגרים עלולים להיפגש בחומרים אשר יהוו עבורם קרן אור מדומה. לדוגמה, הגראס מפחית את תחושת התסכול לאפס וכמעט בכל מצב גורם לתחושת הנאה.

עניין של גישה, ניהול שיח עם מתבגרים.

כהורים ואנשי חינוך יהיה פשוט יותר לגשת ל"איך" רק לאחר שאנחנו מבינים את ה"למה". כך, תוכלו לגשת לשיח עם המתבגרים מעמדה יותר אמפטית, מבינה ומכילה. הרי כבר הבנו שכולנו "מכורים" למשהו, אנו ממשיכים לבצע התנהגויות שאינן בריאות, ועברנו את המסע המפרך שנקרא גיל ההתבגרות.

בשיח עם המתבגרים מומלץ לנהל שיחה מתוך עמדה סקרנית המאפשרת להעלות ספק, לשאול וללמוד. חישבו על זה כך, אם המתבגר או המתבגרת אינם מבינים כי קיימת בעיה ותגיעו מתוך עמדה סמכותית ושיפוטית התוצאה תהיה פשוטה.. שיח חרשים. במידה ומתקיים שיח פתוח ומאפשר, כדאי לנסות ולהרהר יחד מהם הצדדים הפחות נעימים של השימוש בחומר (תופעות לוואי, השלכות חברתיות שליליות). לאחר מכן, ניתן להציג את ההשלכות החיוביות והשליליות שהם חווים בזמן השימוש. ולהעביר למתבגרים מסר של אחריות וניהול סיכונים, תלמדו אותם לנהל סיכונים כפי שלימדתם לרכוב על אופניים או תרגיל במתמטיקה. תזכירו להם כי גיל ההתבגרות רצוף באתגרים לא פשוטים אך אתם מאמינים כי ביכולתם להתמודד. תכווינו אותם לדמיין את העתיד, לדמיין איזה סוג אנשים הם ירצו להיות כשהם יגדלו. על כך נאמר: "אין קיצורי דרך למקומות שאליהם שווה להגיע"  Beverly Sills.

ברוכים הבאים