הרואין (מוכר גם כ"קוק פרסי") הוא סם סינתטי ממשפחת האופיואידים. הרואין מיוצר בתהליך כימי על ידי הוספת שתי קבוצות אצטיליות לאלקלואיד מורפין המצוי באופיום, ומכאן גם שמו המדעי דיאצטיל-מורפין. מקור האופיום הוא בצמחי פרג שגדלים במקסיקו, דרום אמריקה ואסיה.

סמים אופיואידים מדכאים פעילויות מסוימות במערכת העצבים, לכן משתמשים בהם למטרות רפואיות כגון שיכוך כאבים והרפיית שרירים. ישנם חומרים נוספים השייכים למשפחת האופיואידים, בהם מורפין, קודאין, מתדון ואוקסיקודון. 

אפשר לעשן ולהסניף הרואין ולהזריק אותו לווריד. הרואין מגיע במהירות למח, שם הוא נקשר לקולטנים (רצפטורים) אופיואידים. הסם משפיע כל מנגנוני הכאב, ההנאה והתגמול, אך גם על קצב הלב, השינה והנשימה. כמו כן, הרואין גורם לתחושות של אופוריה, שמחה, שחרור מלחץ והתעלות חושים, המתוארת לעתים כתחושת כ"חלום". ההשפעה של הרואין היא מידית, מתרחשת תוך דקות ספורות ונמשכת מספר שעות, במהלכן הסם גורם להאטה של תגובות ופעולות, כמו הליכה וחשיבה.

קצת היסטוריה

  העדויות הראשונות לשימוש בשרף פרחי פרג נחשפו בממצאים ארכיאולוגיים המיוחסים לממלכה השומרית (עיראק כיום), שהתקיימת כ-2000 שנים לפני הספירה. גם ביוון וברומא העתיקות הכירו באופיום כתרופה לשיכוך כאבים, ולאורך השנים השתמשו בו ברחבי אירופה לפני ניתוחי כריתה וכתרופת פלא לתחלואים שונים. הרואין סונטז לראשונה ממורפין בשנת 1874 בבית החולים סנט מרי בלונדון, ונוסה על בעלי חיים. שני עשורים לאחר מכן הבחינו חוקרים בחברת התרופות הגרמנית באייר (Bayer), כי התרכובת היא בעלת פוטנציאל רפואי. חברת באייר החלה לשווק את החומר כתרופה ונתנה לו את השם "הרואין" שנגזר מהמילה הגרמנית Heroisch שמשמעותה גבורה. אמנם חברת באייר לא יכלה לרשום את ההרואין כפטנט, אבל הפיצה ושיווקה את התרופה ב-23 מדינות כטיפול במחלות בדרכי הנשימה, להקלה על כאבים במהלך לידה, להפרעות נפשיות ועוד, וכתחליף שאינו ממכר למורפיום ולקודאין. בתחילת המאה ה-20 השימוש בהרואין התגבר. יחד עם זאת, התרבו דיווחים בספרות הרפואית על כך שהמטופלים בחומר מפתחים סבילות, זקוקים למינונים הולכים וגדלים וחווים תסמיני גמילה לאחר הפסקת השימוש. בעשור הראשון של המאה ה-20 התקבלה ההערכה כי מדובר בסם ממכר ובאייר הפסיקה לייצר אותו. במקביל, נחקק בארצות הברית החוק הראשון המגביל הרואין לשימושים הרפואיים בלבד ואוסר על מכירתו ללא רישיון. בשנת 1924 הכריז הקונגרס האמריקני על איסור לייבא אופיום לייצור הרואין, אסר על שימוש בהרואין למטרות רפואיות וקבע כי התמכרות להרואין היא עבירה פלילית.  

למה משתמשים בהרואין?

 

כאמור, הרואין משפיע על מנגנוני הכאב, ההנאה והתגמול, במהירות רבה. כיום, כ-80% מצרכני הרואין בארצות הברית מדווחים כי החלו להשתמש בסם בעקבות התמכרות לתרופות אופיואידיות, שכן הרואין זול יותר, קל להשיג אותו וקל להשתמש בו בהסנפה ובעישון, וכן משום שההשפעה שלו חזקה יותר, לעומת בליעת תרופות מרשם. גורם משמעותי נוסף שמעלה את הפופולריות של הסם, הוא הזמינות והמחיר של הרואין, כך עולה מבדיקות ודיווחים של מנהל אכיפת הסמים בארצות הברית (DEA), אם כי לא ברור אם הזמינות המוגברת מעלה את השימוש או שזו נגרמת בשל השימוש המוגבר. הרשויות בארצות הברית מדווחות, כי מספר המשתמשים בהרואין עולה בהדרגה אך בצורה עקבית משנה לשנה, בעיקר בקרב צעירים, גילאי 18-25. במקביל נמשכת העלייה במספר המתמכרים לסם שנזקקים לאבחנה ולטיפול רפואי בגלל השימוש בו, ונמשכת העלייה בשיעור מקרי המוות כתוצאה של שימוש בהרואין. בארצות הברית מדברים על השימוש הגובר בהרואין כמגפה הקשורה לשינויים במדיניות שהתפתחו בעקבות ניסיון לעצור מגפה אחרת – התמכרות לתרופות מרשם לשיכוך כאבים.  

כיצד הרואין פוגע בבריאות?

  כשהוא מגיע למח, הרואין הוא הופך למורפין ונקשר במהירות לקולטנים (רצפטורים) אופיואידים. התגובה המידית והמהירה היא של פרץ שמחה, התרגשות ועוררות, שעצמתן תלויה בכמות הסם ומהירות הגעתו למח. תגובות נוספות הן: יובש בפה, תחושת כובד, ולעתים גם תחושת גרד, בחילה והקאה. לאחר מספר שעות, תחושת הכובד והנמנום ממשיכה ללוות ויכולה לגרום גם להאטה של הנשימה ושל תפקוד הלב, עד כדי סכנת חיים שתתבטא בתרדמת ובנזק מוחי. שימוש חוזר ונשנה בהרואין גורם לשינויים במבנה המח ולחוסר איזון במערכות עצביות והורמונליות. מחקרים שונים הדגימו התמעטות של החומר הלבן במח, שעלולה להשפיע על וויסות של תגובות, ובמיוחד במצבי סטרס וחרדה, ועל קבלת החלטות. כמו כן, הרואין נחשב לסם ממכר מאד, היוצר תלות וסבילות עצמתיות, כלומר להפרעה כרונית המתאפיינת בתקופות של הישנות והפוגה, וכרוכה בצורך בלתי נשלט בסם, הסתגלות וצריכה של מינונים הולכים וגוברים. ללא צריכה של הסם מופיעים תסמיני גמילה קשים, שיכולים להתרחש תוך שעות ספורות לאחר השימוש. תסמיני הגמילה כוללים אי שקט, כאבים, הפרעות שינה, שלשול, הקאות, צמרמורות ותנועות לא רצוניות. היבט נוסף הוא הקשר בין שימוש במזרקים להזרקת הרואין והידבקות במחלות זיהומיות, ובמיוחד ב-HIV ובהפטיטיס B ו-C. הזרקה של הרואין לווריד גורמת להשלכות בריאות נוספות: הצטלקות והרס של ורידים, זיהום בכלי הדם וחסימות של כלי הדם, דלקות פרקים, בעיות ריאומטולוגיות ועוד. השפעת הרואין על דרכי הנשימה כוללת מחלות ריאה שונות, בהן שחפת, עלולה לגרום להפרעות שינה ולעצירות ולהשפיע על המצב הנפשי: צרכני הרואין רבים סובלים מהפרעת דיכאון, הפרעת אישיות וכדומה. התמכרות להרואין חושפת את המשתמשים לסיכון של מנת יתר, שיכולה להיות קטלנית, ולגרום לירידה בקצב הלב ולדיכוי של הנשימה.  

כיצד ניתן להיגמל מהרואין?

  כאמור, הרואין הינו סם ממכר מאד. קיימים מספר טיפולים יעילים לגמילה מהתמכרות לסם, הכוללים פסיכותרפיה ותרופות ייעודיות, כששילוב בין שני סוגי הטיפול נחשב לגישה היעילה ביותר. כפי שצוין, הפסקת הצריכה של הרואין גורמת לתסמיני גמילה שיכולים להיות קשים וחמורים. תרופות שמשמשות לגמילה מהסם הנן בטוחות לשימוש, מסייעות להתגבר על השתוקקות לסם ועל התסמינים הגופניים של הגמילה.

80%

הידעת?

  כ-80% מצרכני ההרואין  בארצות הברית מדווחים  כי החלו להשתמש בסם  בעקבות התמכרות לתרופות אופיואידיות.

ברוכים הבאים