סמים הלוצינוגנים

אל.אס.די. – .L.S.D או אסיד, אלה השמות המוכרים של הסם ההלוצינוגני המוכר ביותר, אך ישנם נוספים שיצוינו בהמשך.

.L.S.D הוא סם סינתטי, סוג של חומצה (d-lysergic acid diethylamide – חומצה ליסרגית דיאתילאמידית). מדובר בחומר שקוף או לבן, מסיס במים, הנמכר כשהוא מוספג לתוך ריבוע נייר קטן, שאותו בולעים. .L.S.D נספג בדם דרך מערכת העיכול ומתחיל להשפיע לאחר כ-15-60 דקות. ההשפעה נמשכת כ-2-4 שעות, אך שרידי הסם נשארים בגוף עוד כ-12 שעות.

סמים הלוצינוגנים, המכונים גם סמים פסיכדליים, גורמים לשינוי בתפיסת המציאות. זה יכול להתבטא כ"התעוררות לחיים" של חפצים דוממים, אילוזיות של צורות גאומטריות, לעתים עד כדי הזיות שמתבטאות בשמיעה של קולות וראיית מראות הנדמים כאמתיים, למרות שאינם. השפעות נוספות הן על מצב הרוח, שינה וערנות, רעב ושובע, טמפרטורת הגוף, התנהגות מינית ושליטה על השרירים. סוג נוסף של חומרים המשתייכים למשפחה זו כוללים תרופות דיסוציאטיביות, כמו קטמין, שגורמים לתחושה של ניתוק מן המציאות.

 

כאמור, ישנם הלוצינוגנים נוספים, חלקם אף טבעיים. בהם:

  • פסילוסיבין – פטריית הזיה שאפשר לאכול כמו שהיא, או לחלוט במשקאות חמים, כמו בתה
  • פיוטה (מסקלין) – קקטוס שאפשר לאכול חלקים מסוימים שלו (המכונים כפתורים) מיובשים או חלוטים במים חמים
  • DMT – חומר מסונטז מצמחים מעוררי הזיה, קיים בצורה של אבקה גבישית לבנה שיש לחמם ולשאוף את האדים
  • סלוויה – צמח, סוג של מרווה. לועסים את העלים הטריים או מייבשים ומעשנים

 

קצת היסטוריה

  .L.S.D סונטז לראשונה בשנת 1938 על ידי כימאי שוויצרי, ד"ר אלברט הופמן, במסגרת מחקר שעסק במציאת תרופה להמרצה של מערכת הדם והנשימה. ד"ר הופמן סינטז את החומר מאלקלואיד שזוקק מפטרייה בשם ארגנוט, ממנו זיהה ובודד מולקולה של חומצה ליסרגית דיאתילאמידית (L.S.D). ד"ר הופמן תיאר את ההתנסות שלו עצמו בחומר כ"זרם בלתי פוסק של תמונות פנטסטיות, צורות מדהימות, משחק צבעים אינטנסיבי וקליידוסקופי". בתחילת שנות ה-50 בוצעו ופורסמו מחקרים רבים על .L.S.D, בין השאר כדי לאפיין את הדרך והתועלת שניתן להפיק מהחומר, למשל כנגד דיכאון וכנגד אלכוהוליזם. בשנת 1953 נפתחה המרפאה פסיכיאטרית הראשונה, בבריטניה, בה נעשה שימוש בחומצה. בשנות החמישים והשישים בארצות הברית .L.S.D עורר את דמיונם של אנשי רוח כטימוטי לירי, אלן גינזברג ואחרים, שהחלו להתנסות בחומר ולכתוב בשבחו. בהשראתם, התפתחה תרבות של שימוש ב-.L.S.D בקרב  מוזיקאי רוק, כמו ג'ימי הנדריקס, חברי להקת ג'פרסון איירפליין ולהקת גרייטפול דד ועוד. בשנת 1966 .L.S.D. הוכרז כחומר שאינו חוקי בקליפורניה, כעבור שנתיים נאסרה החזקתו באופן פדרלי, בכל רחבי ארצות הברית. למרות האיסור, השימוש בחומר התרחב, ובשנת 1970 הוערך כי מיליוני אמריקנים התנסו בו. בשנת 2000 התגלתה מעבדה ליצור של  .L.S.D בקנזס, ארצות הברית, ומנהל הרשות לאכיפת סמים (DEA) הכריז כי מדובר בתפיסה הגדולה ביותר של הסם. בהמשך נטען כי התפיסה הזו הובילה לירידה של כ-95% בצריכת הסם.  

למה משתמשים בהלוצינוגנים?  

  לאורך ההיסטוריה, צמחים בעלי השפעות הלוצינוגנייות ודיסוציאטיביות שימשו לטקסים דתיים ומיסטיים. על פי סקרים, עשרות מיליוני אמריקנים הודו עד היום כי השתמשו במהלך חייהם בסם הלוצינוגני כלשהו, מרביתם ב-.L.S.D, מתוך סקרנות, חיפוש אחר חוויה מיסטית או רצון להתבוננות פנימית כחלק מאופנה ותרבות פנאי הכוללת שימוש בסמים, כמו גם בגלל השפעה חברתית, מתוך רצון לחוות חוויה או להפחית סטרס. בשנים האחרונות פורסמו מחקרים על הפוטנציאל הטיפולי של חומרים הלוצינוגנים במספר הפרעות פסיכיאטריות, לדוגמה, שימוש בקטמין  (חומר הרדמה השייך לקבוצת ההלוצינוגנים) לטיפול בדיכאון חריף, שימוש באייהואסקה (צמח מאזור האמזונס) לטיפול בהתמכרויות ועוד. אולם חשוב להדגיש, כי יש צורך במחקרים רבים נוספים להבנת הפוטנציאל הטיפולי ואופני השימוש הבטוחים בחומרים אלו.  

כיצד הלוצינוגנים פוגעים בבריאות?

  כפי הנראה, הלוצינוגנים גורמים לשינוי בתפיסת המציאות משום שהם משבשים את המנגנון הסרוטונרגי, כלומר של המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטר) סרוטונין, שמשפיע, בין השאר, על מצב הרוח, על ההכרה ועל התפיסה, על ויסות תגובות של לחץ ובהלה (פניקה) וכדומה. באופן ספציפי, התגובה ל-.L.S.D, המכונה בעגת הרחוב "טריפ", יכולה לכלול חוויות פסיכדליות, מיסטיות ומעוררות אבל גם חוויות קשות של חרדה, ייאוש, פסיכוזה, שינויים רגשיים, קיצוניים ומהירים, אבדן שליטה ותחושת מוות. תגובות נוספות לסם הן עלייה של לחץ הדם, קצב הלב וטמפרטורת הגוף, סחרחורת, חוסר יכולת להירדם, אבדן תיאבון, יובש בפה, הזעה, רעד ועוד.  

האם אפשר להתמכר להלוצינוגנים?

  בטווח הארוך, צרכני .L.S.D עלולים לפתח סבילות גבוהה להשפעת הסם, כך ששימוש חוזר דורש מינונים גדולים יותר כדי לחוות חוויות והשפעות דומות. תופעה נוספת היא "פלאש-בק" של הזיות שמתרחשת באופן ספונטני, שלא בזמן שימוש בסם. ה"פלאש-בק" עלול לכלול מראות וחזיונות, אך גם עלולים לעורר פסיכוזה, התקפי חרדה ופרנויה ועוד.   

12

הידעת?

הידעת?

  L.S.D שנספג בדם דרך מערכת העיכול מתחיל להשפיע לאחר כ-15 עד 60 דקות.   ההשפעה נמשכת כ-2-4 שעות, אך שרידי הסם נשארים בגוף עוד כ-12 שעות.

ברוכים הבאים