קוקאין, שנקרא גם קריסטל או קוק, הוא סם ממריץ, סטימולנט, חומר ממכר שמזוקק מעלי צמח הקוקה הגדל בדרום אמריקה.

קוקאין נמכר כאבקה לבנה מסיסה במים, שנוהגים לרוב להסניף, ולעתים למהול ולהזריק לווריד. למרות שנהוג לחשוב שמדובר בחומר טהור, לעתים נמצאים באבקה שרידים של אופיואידים סינתטיים או אמפטמינים ממריצים, שהופכים את השימוש בסם למסוכן במיוחד.

צורה נוספת, שנקראת קראק ("בסטים") מתקבלת כשמוסיפים לאבקה הלבנה סודיום ביקרבונט (סודה לשתייה) ומים ומחממים את התערובת שמתגבשת לגוש מוצק. השם קראק, סדק באנגלית, מתייחס לקולות הנשמעים כשמחממים את הסם, על מנת לשאוף את האדים שעולים ממנו. מחירו של קראק זול יותר משל קוקאין וההשפעה שלו מהירה וחזקה יותר.

קוקאין (וקראק) הוא סם ממכר מאד, המעלה את רמות המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטר) דופמין במערכת הגמול במח. ההשפעה של קוקאין היא מהירה מאד ומורגשת תוך כמה דקות, אך ההשפעה הנה קצרה ויכולה להיעלם תך 10-5 דקות, תלוי בדרך שבה צורכים את הסם.

קצת היסטוריה

הראשונים להכיר את תכונותיהם של עלי הקוקה, כפי הנראה, היו בני שבט האינקה שנהגו ללעוס את העלים. במאה ה-16 ניסו אנשי הדת הנוצרים בפרו לעודד את  השלטונות לאסור על לעיסת עלי הצמח בטענה שהשפעותיו נוגדות את האמונה הנוצרית. ההצלחה היתה חלקית בלבד: הגבלה של שטחי הגידול של הקוקה. במאה ה-19 הצליח כימאי גרמני בשם ניימן לזקק קוקאין מעלי הקוקה ולנסות אותו. ניימן דיווח כי החומר כגורם לתחושת קהות וכפי הנראה היה הראשון לזהות את הפוטנציאל של קוקאין. חוקרים נוספים שחקרו את החומר הזריקו אותו לרגלי צפרדעים והסיקו כי ניתן להמליץ על קוקאין כעל חומר להרדמה מקומית. לקראת סוף המאה ה-19 פרסם חוקר נוסף את מסקנותיו והציע להשתמש בקוקאין כחומר הרדמה לפני ניתוח. בעשור האחרון של המאה ה-19 שימש קוקאין נושא למחקרים רבים, אך בנוסף על ההכרה כיצד להשתמש בו למטרות רפואיות, כחומר הרדמה, התבררו תכונותיו הממכרות וההבנה כי במינונים גבוהים, קוקאין הינו רעיל וקטלני. במקביל, השימוש בקוקאין הפך אופנתי. כחלק מהתרבות הפופולרית הוא שולב במשקאות, שהמפורסם בהם הוא קוקה קולה. עד 1903 המשקה המוכר הכיל כמות מסוימת של קוקאין אולם דיווחים על השפעות שליליות גרם ליצרנים להסיר את החומר מעלי הקוקה ולהשאיר במשקה רק את השמנים האתריים שמוצו מהעלים. בתחילת המאה ה-20 קוקאין החל לזלוג לרחוב ולהימכר כסם. ריבוי הצרכנים שהתמכרו לו ודיווחים על אלפי מקרי מוות כתוצאה מכך הביאו את השלטונות בארצות הברית להוציא את השימוש בו מחוץ לחוק, בשנת 1922. אמנם בעקבות זאת השימוש בו פחת, אבל בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת צריכה של קוקאין צברה פופולריות מחודשת, בעיקר בקרב אנשי הצווארון הלבן. הביקוש הגבוה גרם להצפה של הסם בארצות הברית על ידי קרטל הסמים הקולומביאני. על פי דיווחים שונים, כ-10 מיליון אמריקנים צרכו קוקאין בשנות ה-80. בשנת 1985 הופיע מוצר חדש ברחובות: קראק. בזכות מחירו הנמוך (כ-80% פחות ממחיר הרואין, על פי הערכות שונות) והקלות שבה ניתן לייצר אותו הקראק התפשט מארצות הברית לרחבי העולם. כיום קראק נחשב כסם זול ושכיח שנצרך על ידי מגוון של אוכלוסיות. בארצות הברית מדווח על כך שגם ילדים צעירים בגילאי 12-13, לצד נשים וגברים מקבוצות סוציואקונומיות מגוונות, צורכים קראק.  

למה משתמשים בקוקאין?

  כאמור, קוקאין גורם לתגובת אופוריה מהירה ועצמתית, לתחושות עונג ולפרצי אנרגיה ועוררות, זאת בגלל שצריכת הסם מעלה את הפרשת המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטר) דופמין המשפיע על מערכת הגמול וההנאה. העוררות והאנרגיה הרבה, תחושת "היי" בסלנג, הן ככל הנראה מה שקסם בשנות ה-80 ולאחריהן לאנשי עסקים, ספורטאים וסלבריטאים, כפי שדווח בהרחבה בכלי התקשורת לאורך השנים.  

כיצד קוקאין פוגע בבריאות?

  שימוש בקוקאין לאורך זמן גורם לשינויים במח, מבחינת ההשפעה על שחרור של מוליכים עצביים (נוירוטרסמיטרים), כמו גלוטמט ודופמין, הפועלים במערכת הגמול, משפיעים על התמודדות עם לחץ (סטרס), על המטבוליזם ועל מבנה המח. ההשפעה המהירה והעצמתית, השחרור המהיר של דופמין במח והשפעתו על מערכת הגמול מחזקת את הצורך בסם ומעוררת השתוקקות וצורך במינונים הולכים וגוברים, כלומר, גורמת להתמכרות. ההשפעות בטווח הקצר עלולות להתבטא בהתרחבות של האישונים והתכווצות של כלי דם, בחילה, עלייה של טמפרטורת הגוף ושל לחץ הדם, וכן בדופק מהיר או לא סדיר, רעידות, עוויתות ואי שקט, כמו גם מחשבות פרנואידיות, עצבנות רבה והזיות שמיעה. בשימוש ארוך טווח הסנפת קוקאין גורמת להפרעות כגון אבדן חוש הריח, דימום באף, נזלת, הפרעות בליעה, עד כדי פגיעה בלתי הפיכה במחיצת האף. עישון קוקאין ישפיע על פעילות מערכת הנשימה, ועלול לגרום לשיעול תכוף, התקפי אסתמה וסיכון לזיהומים בדרכי הנשימה. תופעה נוספת היא תת תזונה, שמתרחשת משום ששימוש בקוקאין מפחית את התיאבון, וכן הפרעות בתנועה, כולל מחלת פרקינסון, שיכולות להתרחש בטווח הרחוק, שנים לאחר הפסקת צריכה מסיבית של הסם. קוקאין משפיע גם על פעילות הלב ועלול לגרום למצבים מסכני חיים, כמו התקפי לב, הפרעות בקצב הלב ודום לב. כמו כן, צריכה של קוקאין יכולה לגרום לשבץ מוחי, הפרעות נוירולוגיות והפסקת נשימה.  

כיצד ניתן להיגמל מקוקאין?

  התמכרות לקוקאין, כמו לסמים אחרים, היא מורכבת וכוללת מלבד היבטים רפואיים גם מגוון גורמים חברתיים, משפחתיים וסביבתיים אחרים. לכן, הגישה כיום לטיפול בהתמכרות לקוקאין מתייחסת גם להיבטים אלה. להבדיל מסמים אחרים, נכון לעכשיו, אין תרופות שאושרו על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) לטיפול בהתמכרות לקוקאין, אם כי ישנם לא מעט מחקרים הבודקים היתכנות של טיפולים תרופתיים שונים, בהם גם תרופות שאושרו לטיפול בסוגים אחרים של התמכרויות. יחד עם זאת, קיימות שיטות טיפול פסיכותרפיות שהוכחו כיעילות למניעת הישנות צריכת הסם, ומסייעות לזהות מצבים בהם יש נטייה לחזור ולהשתמש בסם. נוסף על כך, יש שממליצים על השתתפות בקהילות טיפוליות הכוללת מגורים, שיקום מקצועי ותמיכה נפשית וחברתית, או השתתפות קבוצות תמיכה.  

33%

הידעת?

  כ-33% מהישראלים הסובלים מהתמכרות לסמים סובלים מהפרעת דיכאון או מהפרעת חרדה.

ברוכים הבאים