ילדים, מסכים וסגר: האם יש סכנה להתמכרות?

רביב סלע

השימוש במסך לצורך עבודה, בידור, תקשורת ומפגש אנושי הוא אחת מההתפתחויות החברתיות המרתקות בשני העשורים האחרונים, אך נדמה שבימים אלו התופעה הזו רושמת שיאים חדשים של השפעה וחשיבות. מספיק לחשוב על האופן בו התייחסנו רק לפני זמן קצר לאדם שמקיים את כל קשריו החברתיים דרך המסכים: ראינו בו אדם שמצמצם את האינטראקציות הבין-אישיות שלו, שמקיים קשרים חסרי אינטימיות, נעדרי מגע, ובכלל כאדם שנמצא בסיכון לנסיגה וצמצום חברתיים. ואילו עכשיו, ברגע אחד, אדם שלא מצליח לתקשר עם אחרים באמצעים אלו, מוצא את עצמו בבידוד חברתי ובחוסר יכולת ליצור קשר.

ימי הקורונה מציבים בפנינו אתגרים רבים שנוגעים להרגלי השימוש שלנו ושל ילדינו בשלל המסכים שנמצאים בבית: הטלוויזיה, המחשב והטלפון החכם, הם אמצעים שבשגרה רובנו עושים בהם שימוש יומיומי – מי יותר ומי פחות. בימים בהם אנחנו מנועים לצאת מהבית ולקיים מגע פיזי הם הופכים לכלים באמצעותם אנו צורכים תכנים ומקיימים תקשורת בדרך שונה ובהיקפים אחרים מאלו שהתרגלנו אליהם.

ההתמכרות למסכים הינה התמכרות התנהגותית חדשה יחסית, שנכנסה לחיינו עם התפתחות הטכנולוגיה, ובעיקר עם כניסתם לכל בית של האינטרנט המהיר ומכשירים בעלי טכנולוגיה מתקדמת. המשמעות של התמכרות זו היא עלייה מתמדת בשימוש במכשיר, שהופכת משימוש נורמטיבי לשימוש שיש בו מאפיינים של ויסות רגשי, שהצורך והתלות בו הולכים וגדלים.

התמכרות התנהגותית מתחילה פעמים רבות כאשר משתמשים בהתנהגות כמנגנון חלופי לוויסות-עצמי, להתמודדות עם לחץ, חרדה, מצב רוח ירוד ועוד. לכן, המוטיבציה לשימוש משמעותית לא פחות מההתנהגות עצמה. לגשת למסך מיד אחרי ריב קשה כמוהו כמו לגשת לג'וינט אחרי אכזבה גדולה – בשניהם, האדם נמנע מהתמודדות כואבת, והימנעות, כידוע, פותרת בעיה עכשווית וגובה מחיר עתידי כבד יותר. מכאן, שיש חשיבות גדולה לזיהוי הצרכים הרגשיים שמשרתת הצפייה הממושכת במסכים, לצד העיסוק בגבולות ההתנהגותיים והמאמץ לאזן את סדר היום שלנו ושל הילדים. אם זיהינו צורך רגשי, אצל ילדינו או אצלנו, שהמענה הבלעדי עבורו הוא צפייה ממושכת במסך, חשוב שנבדוק איך עוד ניתן לתת מענה לצורך הזה, ובמידה ולא מצליחים לספק את המענים הרגשיים המתאימים, כדאי לשקול קבלת עזרה.

ההגדרות הנורמטיביות לזמן ואופן השימוש במסך משתנות בימים אלו לנגד עינינו, ומי יודע אם נחזור ונחזיק באותן עמדות אחרי תום המשבר. עם זאת, גם בתקופה בה השינויים כל-כך משמעותיים וקיצוניים, ראוי שנתבונן בדפוסי השימוש וננסה לשמור על כללים שיסיעו לנו להתנהל בצורה טובה, במיוחד בכל הקשור לשימוש במסכים על-ידי ילדים.

קביעת גבולות ושמירה עליהם בכל הנוגע להתנהגות היא משימה קשה בשגרה, לא-כל-שכן בימים החריגים אותם אנו עוברים בתקופה זו. גמישות ויכולת להתאים את הגבולות למציאות, יעלו את הסיכוי שנוכל לעמוד בשמירתם ויצמצמו את הגורמים לעימותים מיותרים. למשל, אם אשתי ואני תכננו לדחות את קניית הטלפון הנייד הראשון לבתנו בת ה-9 וחצי ליום הולדתה העשירי, הדכדוך שעברה בימים הראשונים של הסגר מכך שלא יכלה לפגוש את חברותיה, עודד אותנו להקדים את הרכישה, על מנת שתוכל להיות איתן בקשר ולא תרגיש בודדה. עם זאת, היעדר מסגרת בית ספר והימצאות פיתוי גדול לעשות בטלפון שימוש רב, הביאו אותנו להגדיר שעות קבועות בהן מותר ואסור השימוש במכשיר.

גם לגבי התוכן שנצרך בטלפון או במכשירים האחרים ניתן ורצוי לשים גבולות: ראוי שנחשוב על הימים שיבואו אחרי המשבר ונגדיר לעצמנו ממה היינו רוצים להימנע ומה הסכנות. צריכת תכני פורנו על ידי ילדים ובני נוער, או השתתפות בהימורים מקוונים, הן סכנות שנכון להישמר מפניהן תמיד, אך במיוחד בימים אלו בהם קשה לילדים ולבני הנוער להעסיק את עצמם ולמצוא ריגושים מחוץ לבית. מעורבות של ההורים בתכנים שצורכים ילדיהם באמצעות הצטרפות לצפייה או למשחק, יכולה לאפשר זמן איכות משותף והזדמנות לבקר בעולמם של ילדינו.

ניתן לתעל את שעות המסך הארוכות לצריכת יותר תוכן אקטיבי ואפקטיבי, ולהימנע מצריכה לא מבוקרת של תוכן פסיבי. הכוונה לעודד צפייה בתוכניות או סרטונים שמפתחים ידע וסקרנות או מניעים לפעולה, ופחות תכנים שמעודדים רביצה חסרת מעש. אין כאן כוונה לאסור כליל צפיה בתכנים פסיביים, אלא הצבת גבולות ויצירת אלטרנטיבות.

עלינו לזכור כל העת כי התקופה הזו תחלוף במוקדם או במאוחר, והחיים ימשיכו במסלולם, גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק איך. המשימה המרכזית בימים אלו היא לעבור תקופה זו בצורה המיטבית תוך שאנו שומרים על בריאותם הפיזית והנפשית של בני המשפחה. בצורה זו, כשתחזור השגרה נהיה מוכנים אליה בכוחות מחודשים ולא נהיה מותשים אחרי עימותים חסרי תכלית.

ברוכים הבאים