התמודדות המטפלים עם חווית חוסר הוודאות והחרדה שמביא איתו משבר הקורונה

אביטל פרידמן

משבר הקורונה שמט ועדיין שומט את הקרקע מתחת לרגלי המציאות כפי שהכרנו אותה עד עתה והשפעותיו נרחבות ומשנות סדרי עולם.

אנשי הטיפול, הרגילים להיות בעמדה מסייעת ותומכת, מוצאים עצמם במצב פגיע שמאופיין בחוסר וודאות, בחששות כלכליים ומקצועיים ובאתגרים משפחתיים הנובעים מתנאי הבידוד.

מבחינה כלכלית, עומדים המטפלים על קרקע לא יציבה – לא ניתן לקיים את הטיפולים במתכונתם הרגילה וחלק מהמטופלים בוחרים לא להמשיך בקשר טיפולי המתנהל אונליין. מטופלים רבים שעבודתם הופסקה, חווים דאגות כלכליות משמעותיות ומתקשים להוסיף ולשלם עבור הטיפול הרגשי, שעשוי להיתפס כסוג של מותרות בתקופה זו. כמו כן, עבור מטפלים רבים תנאי הבית אינם מאפשרים את הפרטיות הנדרשת לצורך קיומם של הטיפולים, דבר המוביל אף הוא לצמצום העבודה.

הירידה בכמות המטופלים, ובמקרים מסוימים צמצום בהיקף העבודה גם במסגרת הציבורית בה עובדים המטפלים, יוצרים תלות כלכלית מוגברת במטופלים שנותרו, ומשנים את איזון היחסים שהיה מוכר ובטוח עבור המטפלים.

המטפלים מתמודדים גם עם אתגרים מקצועיים חדשים המושפעים מה Setting הלא מוכר של טיפול מרחוק, מהניתוק מהקולגות, המהווים מערכת תמיכה, ומהשינוי בתהליך ההדרכה שמתנהל גם הוא דרך מסך.

מבחינה משפחתית המטפלים נדרשים לסייע לילדיהם, לפקח על סדר היום שלהם, לתמוך בבני זוגם, למלא את מטלות הבית סביב השעון ולבנות שגרה חדשה ויציבה לכל בני הבית.

כל אלו עלולים לגרום לחוויה של עומס רגשי ומעשי יוצא דופן ולהוביל לרגשות של חוסר אונים, מתח ודיכאון.

אז מה ניתן לעשות? איך אפשר בכל זאת להתמודד עם המציאות החדשה והמורכבת הזו?

כפי שמטפלים רבים מבינים שעליהם לשמור על עצמם מהתכנים הקשים בהם הם עוסקים בעבודתם, על מנת למנוע התפתחותה של טראומטיזציה משנית, כך עליהם לפתח אסטרטגיות לטיפול עצמי (Self-care) לצורך שמירה על בריאותם הנפשית ותפקודם המשפחתי והמקצועי בתקופה קשה זו.

טיפול עצמי כולל שלושה רכיבים מרכזיים: מודעות, איזון וקשר עם אחרים, וחשוב לשמור על שלושת הרכיבים האלו גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית:

ברמה האישית – מודעות לרגשות ולמצב הרוח, והבנה שהתקופה הזו מזמנת אתגרים ולחצים רבים. יצירת איזון בין המשימות הרבות לבין עיסוק שאוהבים, לשינה איכותית, אכילה מאוזנת ופעילות גופנית. שמירה על קשר קרוב עם חברים, קולגות ובני משפחה ותקשורת פתוחה עם בן/בת הזוג ואנשים קרובים אחרים.

ברמה המקצועית – מודעות לחרדה ולקשיים שהמצב מזמן, אבל גם להזדמנויות חדשות שעשויות להיווצר, איזון בין צרכי המטופלים או צרכי הארגון בו עובדים, לבין הבנה וקבלה של המגבלות ושל גבולות היכולת, ושמירה על קשר עם קולגות, מנהלים ומדריכים.

"ההטענה" הרגשית והפיזית הכרחית בתקופה זו, ועל כל אחד למצוא את הדברים והאנשים שמסייעים לו להיטען:

ולבסוף, חשוב לזכור, שלמרות הצמצום בהיקף העבודה והשינוי באופייה, המטפלים מהווים גורם תמיכה משמעותי לאנשים שסובלים, ויכולים לסייע, להפחית עומס רגשי ולשפר את התפקוד של מטופליהם, דווקא בזמנים אלה, שאנשים רבים חווים התערערות גדולה בכל מימדי החיים. הסיפוק שגורמת החמלה לאדם אחר (Compassion satisfaction), והיכולת לסייע לו, הן כשלעצמן גורמים מגנים על נפשו של המטפל.

  • בעקבות משבר הקורונה והמצוקה הרבה שהוא מעורר בקרב מטפלים ומטופלים כאחד,

המרכז הישראלי להתמכרויות פותח קו סיוע למטפלים העובדים עם אנשים הסובלים מהתמכרות. מוזמנים להתקשר ולהתייעץ.

          הקו פועל מדי יום בין השעות 14:00-16:00, ומספרו: 054-2012077

ברוכים הבאים