התמכרות, שיווי משקל והעדר ודאות -
איזון מחודש ביציאה מ"שגרת הקורונה"

לפני כחודשיים נדרשנו להסתגל למציאות משתנה ולעמוד מול מגפה גלובלית , אי ודאות, חשש כלכלי וסגר. אי וודאות מעלה באופן טבעי חרדה ולמולה יש שימוש מוגבר במנגנוני ההגנה. רובנו מצאנו את עצמנו חוזרים לדפוסי התמודדות מוכרים: אלו המסתמכים על חשיבה גייסו לעזרתם את הנתונים והמידע. אחרים שסגנון ההתמודדות שלהם רגשי יותר חוו חרדה ותחושות על הספקטרום בין מתח לחוסר אונים. אחרים פנו להגנות מאניות האופייניות להתמודדות עם משבר תוך העצמה של חוסן אישי, אחרים ניסו לבטל ולהכחיש את הקושי או הסכנה. יש שפנו לתפקוד והיאחזות  בשגרה, תוך הסתמכות על כישורי ארגון שיוצרים תחושה של יציבות והמשכיות. ברמה הלאומית הסגר תרם להעלאת ההגנות ליצירת ביטחון מקסימלי. בדומה למנגוני ההגנה הנפשיים, אך לווה במחיר כבד בשל הזנחת תחומים אחרים.

עם התמשכות זמן ההתמודדות עם המגפה, בצל החשש ממשבר כלכלי, אנו נדרשים לצאת מהסגר ולבסס שיווי משקל פסיכולוגי חדש. המצב הנוכחי דורש מאיתנו לוותר על אשליית השליטה ולהכיר בתלות ובאי הודאות: אנחנו לא יודעים כמה זמן המצב הנוכחי יתמיד והאם אנחנו חסינים ועמידים מספיק גופנית. ההתמודדות עם אי הודאות והחרדות הנלוות כשלעצמם עלולים להיות טראומתיים. טראומה מוגדרת כהתמודדות עם אירוע המסכן את חיי הפרט, או את שלמותו הגופנית ו/או הנפשית. אחד האובדנים הגדולים בהתמודדות עם טראומה הוא אובדן תחושה של חסינות ושל העדר פגיעות.  העמידה לנוכח מגפה חושפת אותנו ביתר שאת לחולשתנו, קטנותנו והעדר השליטה ובכך מערערת תחושת שליטה וחסינות, ברמה האישית והקולקטיבית.

עבור רבים מהאנשים הנוטים להתמכרויות בסגר ניכרה עליה בשימוש. זאת מתוך צורך ראשוני להרגיע חרדה, בדידות או מתח. בהמשך שינויים תעסוקתיים לצד אובדן עוגנים כגון מפגשים חברתיים, פעילויות פנאי וכו' יצרו שפע זמן ופיתוי מתמיד. האתגרים העיקריים שבהתמשכות המצב הנוכחי הם התמודדות עם בדידות, חרדה גופנית וכלכלית ואובדן יציבות. אלו יוצרים בהלה, דכאון ונפילה לחוסר משמעות המהווים כר פורה לעליה בשימוש.

הסגר שמר עלינו והפחית חרדה, וכרווח משני הוא אפשר לנו הפוגה מהתמודדות עם המציאות, על  קשייה ודרישותיה (באופן שרבים מאיתנו יכלו להנות ממנו) ובכך עודד רגרסיה. הצמצום שבסגר נתן לנו אשליה של שליטה, מנגד הוא הגביל אותנו ולווה במחירים כבדים. באופן דומה בהתמכרות יש רגרסיה לתלות (בחומר). האנרגיה המושקעת בהתמכרות באה על חשבון יציאה לעולם, התמודדות והתפתחות. המוקרבות למען שמירה על שיווי משקל. בדומה לסגר גם בבסיס ההתמכרות יש אשליה של שליטה: לכאורה קיים פתרון קסם, זמין ומידי: ג'וינט אחד, משקה אחד כדור אחד ואני יכול להימנע מתחושות לא נעימות, לזכות ברגיעה מיידית, ריגוש, שקט, או פשוט הקלה בחרדה. האשליה מתנפצת כאשר הרגיעה לא מספיקה ויש יותר ויותר תלות בשימוש, כך שבמקום לזכות בשליטה מתבררת ההילכדות בהתמכרות תוך וויתור על אוטונומיה. הדינמיקה של ההתמכרות מזכירה את ה"מסתורים נפשיים" שהמשיג הפסיכואנליטיקאי הבריטי שטיינר: מערכי הגנות נוקשים היוצרים מסתורים נפשיים. האדם נשלט ע"י הגנת נוקשות, אשר עוצבו בתחילה כניסיון לשלוט ולמנוע חרדה וכאב, אך בהמשך לופתות את האדם כמו ארגון מאפיה המאיים בטרור אם יעז לנטוש אותן. לשיטתו מטרת הטיפול היא לעזור למטופל להבין את ההגנות שהוא מפעיל כדי להתגונן מפני חרדה וכאב בחייו. המטופל צריך לפגוש את הכאב זאת במטרה להכיר ולזהות אפשרויות ויכולות חדשות להתמודדות.

היציאה מהסגר הממשי דורשת מעבר לצורך להתמודד עם החרדה הראשונית (הפחד מהקורונה), גם ויתור על הרגרסיה ועל הנוחות שבהעדר הצורך להתמודד עם דרישות המציאות. זאת תוך ויתור על שיווי המשקל שנוצר. באותו אופן היציאה מהסגר או מהמסתור הנפשי של ההתמכרות תמיד מעוררת חרדה (לצד התקווה). ביציאה יש ויתור על שיווי משקל נפשי וכורח מחודש להתמודד. הוויתור על ההתמכרות והיציאה בחזרה לעולם מחייבים חשיפה לדברים שנעשה ניסיון אדיר להימנע מהם במקור ולדברים שניתן היה להימנע מהם כרווח משני. האדם מרגיש נטול יכולת לשוב לתפקוד ולהתמודד ללא החומר ולא בכדי הצעד הראשון בגישת 12-הצעדים הוא הכרה במוגבלויות שלנו ובחוסר האונים. תיאוריות טיפול שונות בהן תרפיית קבלה ומחויבות (ACT) וטיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) מעמידות בבסיס התיאוריה מתח בין קבלה, למחויבות לשינוי. (באופן דומה תפילת השלווה של 12 הצעדים מדברת על השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם והאומץ לשנות את הדברים הניתנים לשינוי). בכל ויתור על סגר או מסתור נפשי אנחנו חייבים להכיר ולקבל את אי הודאות, החרדה והעדר הביטחון. ביציאה מההתמכרות אנחנו צריכים להכיר במחירים:  בתחושת הבדידות שעולה עקב ההכרה בכך שבשימוש לא נדרש מאיתנו לשכלל יכולות חברתיות ורגשית, בכאב או בקושי הראשוני שדחפו להתמכרות. לאחר ההכרה באילו ניתן להתחיל להתמודד, לפתח יכולות ואסטרטגיות התמודדות חדשות ולפעול לבניית חיים ששווה לחיותם. זה מסע הדורש לפגוש פחד וכאב, אך בסופו של דבר מאפשר יצירת שיווי משקל אחר שבבסיסו תנועה מבידוד וניתוק לחיבור ויצירת משמעות.

אנו עומדים בפני תקופה של שינוי, ולצד הקושי הטבעי שהיא מביאה עמה, היא מהווה גם הזדמנות. עבור אלו המתמודדים עם התמכרות, התסכול, הקושי ותחושת חוסר האונים יכולים להיות כוח מניע דווקא עכשיו לפנות לטיפול במטרה למצוא את אותו שיווי משקל מיוחל.

ברוכים הבאים