מטרות טיפוליות ודגשים לטיפול מרחוק בהתמכרויות

נאור אלרון

בימים בהם שגרה הופכת להיות כמעט משימה בלתי אפשרית, קשה עוד יותר לשמר גם מסגרות ומערכי טיפול, שפעלו לפי עקרונות מקצועיים ברורים. כמטפלים, אנו נדרשים בימים אלה להרחבה של הסיטואציה הטיפולית אל מעבר לנשלט, אל מעבר למוכר ובעיקר אל עבר חוסר הוודאות והראשוניות. הלמידה שלנו מקבילה ללמידה שמטופלינו נדרשים לה בימים אלה, ויכולת הגמישות של כולנו מאותגרת באופן ברור ואינטנסיבי.

מתוך אלה, גם המטרות אליהן אנו חותרים יחד עם מטופלינו נדרשות לחשיבה מחודשת והתאמה יותר מכל זמן אחר.

1. אם נתייחס תחילה לשגרה, הרי מטופלים רבים, במיוחד מטופלים רגרסיביים, חווים בימים אלה את הקריסה של השגרה אליה התאמצו מאד                להגיע. קריסה זו מתבטאת בקושי לישון בשעות סדורות, בהיעדר יקיצה מוקדמת בשעות היום, צפייה בסדרות אל תוך הלילה והפיכת הלילה ליום.        מצב זה מהווה גורם סיכון במובנים רבים. ראשית מכיוון שמחקרים רבים מצביעים על הקשר בין ערות בלילה לבין התפתחות דיכאון, גם אצל אנשים      שלא סבלו מדיכאון בעבר, וכן בגלל היעדר יכולת לתקשר עם הסביבה, הבידוד שהולך ומתמשך והשעמום הלילי שמזמינים רגרסיה אל התמכרות          פעילה יותר. כל אלו מלווים בהיעדר יכולת לפתח מנגנוני חוסן והתמודדות ומדגישים את חשיבות התפתחותן של התנהגויות סתגלניות גם בימים        (ובלילות) של משבר הקורונה.

2. בהתאמה, יש צורך בשינוי מיקוד הטיפול. חשוב להעניק ביטוי משמעותי לתחושות העולות מתוך הסיטואציה הנוכחית: חרדה, שגרה מאוסה,              היעדר תקווה, תחושה של "תאומות משתקת" בין המציאות הפנימית לחיצונית, ותחושת חוסר וודאות שמביאה לרגרסיה קשה ולתחושה שרק            ניתוק באמצעות חומרים ו/או התנהגויות ממכרות, יכול להביא את הישועה.

3. חשוב לא לצאת מנקודת הנחה שאנחנו מכירים את דפוסי השימוש של המטופל. דווקא עכשיו, בגלל שינוי הנסיבות הקיצוני, צריך לדבר עם                המטופלים באופן פתוח, רגיש ולא שיפוטי על הרגלי השימוש בתקופה זו, ולבדוק איתם האם למשל נאלצו לעבור לשימוש בחומר אחר בגלל קושי        בזמינות? האם המירו את ההתמכרות לחומרים בהתמכרות התנהגותית שזמינה להם יותר כעת?. מידע זה משמעותי על מנת לסייע למטופל              להתמודד עם המציאות החדשה והקיצונית איתה הוא מתמודד.

4. רק לאחר התייחסות מהותית לרגשות אלה ולדפוסים אלו, יש מקום לנסות ולסייע למטופלים ליצר מרחבים קטנים של מחשבה אחרת שאינה רק          רגרסיבית ומייאשת. שמתייחסת אמנם לחוסר הוודאות של הנסיבות שנוצרו בגלל הנגיף, אך גם מקפידה לנסות ולייצר תסריטים חיוביים יותר שיהוו      את עיקר החוויה. בנוסף, חשוב להבין עם המטופל מהי המוטיבציה שלו לשינוי. יתכן שהשינוי בנסיבות הוביל להתפתחותה של מוטיבציה חדשה,        או העמיק את החוויה האמביוולנטית, שכל שינוי חייב לעבור דרכה

5. שגרה ועשייה, מתוך הסביבה המידית של המטופלים – עכשיו יותר מתמיד על המטפל לנסות ולהכיר את הסביבה הנוכחית המידית של המטופל,          ולנסות לגייס את המטופל לחשיבה משותפת אודות האמצעים ליצר עשיה, וויסות רגשי והפחתת תחושת הבדידות. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי:            ביצירת תקשורת משפחתית באמצעים דיגיטליים, שמירה על קשר עם מערכות חברתיות, סקרנות וחקירה, קריאה, כתיבה, נגינה וכדומה. יצירת          סדר יום, הכולל הן עשיה, תקשורת עם בני משפחה וחברים והן צפייה בטלוויזיה בשעות תחומה בזמן

    חשוב מאד לעודד מטופלים לקיים פעילות פיזית גם בבית, ולייצר שגרה של עשייה גופנית במצב הנוכחי

6. התמקדות בפיתוח היכולת להכיל מצבים ללא פניה מידית אל ההרגל ההתמכרותי. חשוב לסייע למטופלים לייצר אינטרוולים בין רגעי מחשבה על        רגרסיה ובין ביצועה בפועל. להעניק לגיטימציה למחשבות אלה, אך גם לדבר על זמניות המצב והחשיבות שבשמירת הישגים. חשוב לחזק                  הישגים, גם אם הם קטנים, על מנת להגביר את תחושת המסוגלות של המטופלים ובכך להעלות את הסיכוי שיצליחו להתמיד בשינוי.

7. בהמשך למטרה הקודמת, יש מקום להעניק הבנה ותוקף לרגשות שהביאו למצב הרגרסיבי של ההתמכרות, לשים דגש ולתת מקום לתחושת              אשמה, או כישלון, שיכולות להיות קשות מנשוא בסיטואציה הנוכחית, ולהחליש עוד יותר את תחושת המסוגלות.

8. במצבים שבהם נראה כי המטופל חווה נסיגה חמורה הכוללת מחשבות אובדניות, יש לשקול הפניה למחלקות אשפוז או גמילה. וכן לשמור על            קשר תמידי עם המטופל עד יעבור זעם.

9. על המטפל בעת הזו לנסות ולעשות מאמץ להגמיש את הזמינות שלו אל מטופליו, להעניק להם אפשרות ליצירת קשר, או לקבוע במצבים חריגים        לתקשורת נוספת כדי לאפשר תחושה של נראות והתייחסות עבור המטופל. 

    גמישות נוספת נדרשת גם עבור מטפלים שהיו רגילים לעבוד בתוך מסגרת שכללה שגרה של בדיקות שתן, לבדיקת הימצאות חומרים ממכרים            בגופו של המטופל. שינוי ה Setting והעדר הבדיקות, יוצרים מצע אחר ליחסים, מצע שיאפשר קשר פחות פטרוני ושיפוטי ויותר תמיכה, הכלה            והליכה משותפת לכיוון היעדים שהמטופל הגדיר כמתאימים לו בתקופה זו.

10. חשוב להזכיר למטופלים שיגיע גם היום שאחרי, ואיתו ישובו החיים למסלולם וכך גם המטרות והשאיפות. הדרך כעת מאד קשה ומאתגרת, אבל         היא גם מזמנת הזדמנות להימנעות משימוש והפניה אל מקורות התמודדות אחרים.

     במקום שבו אין תקווה, היה אתה להחזיקה וללמדה.

ברוכים הבאים