רוצה, לא רוצה - שינוי בעידן הקורונה ואיך מדברים על זה?

אביטל פרידמן

אולי אצא יותר, אתחיל קצת למהר"
להתחיל להסתדר ולעשות קצת רעש
אולי מקום אחר, מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל ולתקן עוד פעם"

(עידן רייכל)

 

"מאחור השארתי עיר מתכת
מלפני הדרך מתמשכת
אור זהב בין הערביים
איזה שיטפון פנימי
זורם בתוך תוכי
מתוך הלב אל הלחיים

הלב שקפא הפשיר
לא חוזר לעיר
ממשיך לנסוע"

(אהוד בנאי)

 

שירים רבים כמו אלו נכתבו על שינוי  – על מה שנשאר מאחור, על התקוות למציאות אחרת, על הקלקול והתיקון, השיטפון והקיפאון. כולנו פגשנו, פוגשים או נפגוש את הצורך לעשות שינוי משמעותי בחיינו, ואין אדם אחד שהערבוביה הזו של פחד ותקווה זרים לו. החוויה האנושית המשותפת הזו עשויה להקל על מטפלים להתחבר לחוויה הרגשית של האדם לו הם מסייעים, כשהוא בוחר לעשות שינוי משמעותי בחייו.

לצד הפחד מהלא ידוע והנטייה הטבעית להעדיף את המוכר, תהליך השינוי כולל לעיתים קושי להיפרד מהתנהגות שמשרתת צרכים משמעותיים, גם אם במקביל היא פוגעת ומעכבת. אדם שסובל מהתמכרות, כמו כל אדם העומד בפני החלטה על שינוי, חווה את ההתלבטות הזאת ביתר שאת – מצד אחד מחירים כבדים ומצד שני יתרונות בעלי משמעות. המסתכל מהצד יכול בקלות לפספס את היתרונות שבהתמכרות עבור האדם, משום שהמחירים כל כך גדולים ודרמטיים. אבל מי שרוצה באמת ללוות את האדם שסובל מהתמכרות בדרך השינוי, חייב לצלול יחד איתו לתוך החוויה האמביוולנטית הזו, של רוצה ולא רוצה, ולעזור לו לחלץ את המוטיבציה הפנימית שלו לשינוי.

הגישה המוטיבציונית, שפותחה ע"י פרופ' ויליאם מילר ופרופ' סטיבן רולניק, נותנת לנו את הכלים לעשות בדיוק את זה. זוהי גישה שהוכחה כיעילה בתהליכי שינוי, והיא מספקת את המסגרת התיאורטית והפרקטית לבחינת המוטיבציה, האמביוולנציה, תחושת המסוגלות ומידת המחויבות של האדם לשינוי. זו גישה מכילה ולא שיפוטית, הממוקדת במטופל ומוכוונת מטרה. קביעת יעדי הטיפול נעשית במשותף ומבוססת על ההבנה שהמטופל הוא המומחה לחייו. לפי הגישה, אינטראקציה אמפטית בין המטפל והמטופל והפקת תכנים מהמטופל, מאפשרות את העבודה על המוטיבציה הפנימית לשינוי, והיא זו שתוביל לשינוי ההתנהגותי.

הטיפול עובר בכמה תחנות מרכזיות: בחינת היתרונות והחסרונות של המצב הקיים ושל השינוי המבוקש, ועבודה משותפת על תחושת המסוגלות של האדם – זהו רכיב קריטי, משום שמוטיבציה ללא מסוגלות, לא רק שאינה מספיקה על מנת לעשות שינוי, היא אף יכולה להזיק, ולגרום להתדרדרות המצב בגלל תחושת הכישלון, המוכרת היטב לאדם המתמודד עם התמכרות.

תהליך זה, כמו כל תהליך טיפולי הוא ממושך ומורכב, וכאילו אין מספיק מורכבות בחיינו, הגיע משבר הקורונה, תפס מטפלים ומטופלים רבים הנמצאים איפשהו על רצף השינוי, וזרק אותם לתוך מציאות של אי וודאות וכאוס. מגיפת הקורונה "מזמינה" הרחבה והעמקה של האמביוולנציה והסגת התהליך לאחור. היא עלולה להטות את המטוטלת לכיוון החזרה לשימוש, או לדחות את תחילת ההינזרות, וזו יכולה להיות חוויה מתסכלת מאד עבור המטופל והמטפל. עבודה על תחושת התסכול הזו היא חלק מהטיפול, וניסיון להתעלם ממנו ולחזור לטיפול כאילו הקרקע לא רועדת מתחת לרגלי כולנו, נדון לכישלון.

המצב החדש יכול להפוך את שפת השינוי, המתבטאת בעיסוק ביתרונות השינוי, בחסרונות המצב הקיים, במסוגלות ובמחויבות לבצע שינוי, לשפת קבעון שמייצגת בדיוק את ההיפך – התמקדות בחסרונות של השינוי וביתרונות של המצב הקיים, מתן הסברים לחוסר המסוגלות ולהיעדר מחויבות לשינוי. לדוגמא, שפת שינוי יכולה להישמע כך: "אני רוצה להפסיק להמר ואני מאמין שאני יכול לעשות את זה. אם לא אעשה את זה עכשיו, ההימורים שלי, בשילוב עם משבר הקורונה והעובדה שאני כמעט לא עובד, עלולים להביא לאובדן הבית שלנו. החלטתי והבטחתי לאשתי שאני מפסיק. אני מתכנן להירשם הערב לקבוצת תמיכה באינטרנט וביקשתי מהמטפל שלי לחדש את הטיפול און ליין".

שפת קבעון של אותו מטופל תישמע כך: "אני מאד אוהב להמר ואני לא רואה איך אני יכול להפסיק דווקא עכשיו, כשאני תקוע בבית והכל זמין לי באינטרנט. המצב בבית כל כך לחוץ וההימורים הם הדבר היחיד שעוזר לי להירגע. אשתי משגעת אותי אבל זה לא יעזור לה, אני לא יכול ולא מוכן להפסיק עכשיו וזאת בעיה שלה אם היא לא מבינה את זה. הימרתי עכשיו והרווחתי קצת ואני חושב שזה סימן ושאני צריך להמשיך להמר".

ישנם כלים שיכולים לסייע במצב כזה ולהפיק מהמטופל שפת שינוי באופן יזום – המטפל יכול לבקש מהמטופל למקם את עצמו על פני סרגל חשיבות ומסוגלות – עד כמה חשוב לך או עד כמה אתה מרגיש בטוח ביכולת שלך לבצע את השינוי?

ולבחון איתו מדוע מיקם את עצמו היכן שמיקם ומה יכול לעזור לו כדי להתקדם על פני הסרגל?

ניתן לערוך עם המטופל מבט קדימה  – לעוד 3 חודשים, ולבדוק איך ייראו החיים שלו אם הצליח לעשות שינוי ואם לא הצליח? ואפשר גם לערוך עם המטופל מאזן קבלת החלטות – רשימה או טבלה הכוללת טיעונים נגד השינוי ובעדו, וכלי נוסף הוא חקירת ערכים ומטרות – מהם הדברים שהכי חשובים לך בחיים? האם אתה רואה קשר בין הערך שציינת לבין ההתנהגות שלך? מהו הקשר? (למשל, אם המטופל ציין שאחד הערכים החשובים לו זה להיות בן זוג טוב, אז כיצד הוא חושב שהערך הזה משתקף בהתנהגותו הנוכחית?). יצירת אי ההתאמות האלו, ותחושת חוסר הנוחות שהן מעוררות, הן חלק מהמעבר משפת קיבעון לשפת שינוי.

המשבר הזה יכול להביא אתו גם שינוי במוטיבציות, וחשוב לעזור למטופל להגדיר אותן. לדוגמא, אם בעבר המוטיבציה המרכזית להפסקת השימוש הייתה קושי לתפקד בעבודה וסכנת פיטורין, יתכן שכעת המוטיבציה קשורה יותר ליחסים בתוך המשפחה ולשהות הממושכת יחד. המטפל, שנדרש לסייע מרחוק, צריך להיות גמיש ולהתאים את עצמו לסטינג הטיפולי המשתנה, באופן כזה שיאפשר לו להמשיך לסייע למטופל בתהליך המוטיבציוני, גם אם המשבר הסיט את התהליך לכיוון לא צפוי ואולי אפילו לא רצוי.

כפי שמגיפת הקורונה עלולה להשפיע לרעה על התקדמות התהליך הטיפולי, כך היא יכולה להאיצו ולספק מוטיבציות מפתיעות ויעילות לשינוי. חשוב לתת מקום גם לאפשרות זו בשיח עם המטופל.

ברוכים הבאים