“במשך 10 שנים עד התאונה עבדתי בחברת תקשורת והייתי אחראי על כל הלוגיסטיקה של החברה. הייתי האדם הכי נורמטיבי ושמח שאתם מכירים. בבית החולים קבלתי אוקסיקוד וגם פנטה (מדבקות אופיאטים לשיכוך כאבים עזים) הגעתי ל125 מ”ג מהפנטה, כשהכמות המומלצת היא 25. זה נראה כמו בסרטים- כמו נרקומן זרוק ברחוב, גם התחושה ככה. לא ממש בא לי לחיות. אני זוכר שזה היה בתקופה שלא יכולתי לזוז. אמרתי לאשתי שאם הייתי יכול פיזית לקפוץ מאיפשהו הייתי קופץ. זו הייתה אחת הגמילות הרעות שהיו לי. זה פשוט להיות כלום.
הנס שקרה לי הוא שידידה שהיא גם פסיכולוגית במקרה הגיעה למודעה של המרכז הישראלי להתמכרויות. היא אמרה “נראה שזה יכול לעזור לך, רוצה לנסות?” אמרתי לה “בטח, למה לא? אין לי מה להפסיד…” ובאמת זו הטעות הכי טובה שעשיתי בחיים נראה לי. הגעתי למרפאה והתחלתי טיפול, אחרי שעשיתי לעצמי גמילה במשך שנה וחצי, הזרקות במרפאות כאב, גלי רדיו, פסיכולוגית, התמודדות עם דיכאון, מה לא.
הגעתי למרכז הישראלי להתמכרויות לפני שנתיים כשאני על 2-3 כדורי פרקוסט ביום וקנאביס, והבנתי שאני חייב להתחיל תהליך של גמילה משתיהם. התהליך במרכז ללא ספק הציל לי את החיים, ועזר לי לחזור להיות אדם פעיל שמתמודד עם הכאב.
מה הכי עזר לך בטיפול?
חד משמעית המפגש הקבוצתי. יש משהו מיוחד במפגש עם עוד אנשים שחוו בדיוק אותו דבר כמוך- הם יודעים הכל, גם בלי שתגיד להם, והם לא שופטים אותך. מספיק מבט אחד בעיניים כדי לדעת שאתה במקום בטוח. הקבוצה נתנה לי את המקום הזה לפרוק, לשתף מה עובר עלי ובעיקר לשמוע שאני לא לבד. כל עוד אתה לא בתוך קהילה תומכת הרבה פעמים אתה חושב שאתה דפוק, שמשהו לא בסדר איתך, וזה בטח לא עוזר לשיקום.
ואיך אתה היום?
היום אני נקי כבר 8 חודשים מקנאביס וכמעט כל התרופות, עדיין לוקח פרקוסט פעם ב, אבל אני יודע שאני בשליטה על זה. לאדם שהיה בהתמכרות אפילו כוס בירה היא התמודדות, אני יודע שזה מדרון חלקלק בשבילי. אני עוזר בקבוצה למתמודדים אחרים, הרציתי בנושא בפאב, ואני הולך להתארח בפודקאסט על זה. חשוב לי מאוד להציף את הנושא של התמכרויות כי הוא כמעט לא מדובר היום.”
עוד על גיא בכתבה
