על אף הסטיגמות בחברה, התמכרות היא לא סימן לאופי חלש, או כל פגם אישיותי אחר. התמכרות היא תופעה מורכבת בעלת צדדים רבים. עבור רוב האנשים, כשהם חושבים על התמכרות הם חושבים רק על צד אחד שלה הצד הביולוגי. האופן שבו הגוף שלנו מגיב לחומר ואיך הביוכימיה שלו גורמת לנו להמשיך לצרוך אותו שוב ושוב. בעוד שהתפיסה הרווחת כיום שמה את רוב הדגש על הצד הביולוגי, זה רק חלק מהתמונה. כדי לראות עוד צד של התמונה נחזור אחורה בזמן לשנות השבעים. סופה של מלחמת ווייטנאם.
כמחצית מהחיילים האמריקאים שלחמו בווייטנאם התנסו באופיאטים כגון הרואין או אופיום
במהלך השירות שלהם בווייטנאם התנסו כמחצית מהחיילים האמריקאים באופיאטים שונים. כ-20% מתוכם אף התמכרו אליהם. על פי התפיסה שרואה התמכרות כביולוגית בלבד. היינו מצפים שארה”ב תוצף בחיילים מכורים להרואין בתום המלחמה, אך לא כך היה. מתוך החיילים שהיו מכורים מלחמת ווייטנאם, 88% הפסיקו לחלוטין את השימוש שלהם עם שובם לארה”ב. מתוך אלו שנשארו מכורים גם לאחר שובם ארצם. רובם המוחלט סבל מהתמכרות לסמים אחרים גם לפני המלחמה.
אז מה גורם להתמכרות והאם הביולוגיה היא רק חלק מהסיפור?
גאבור מאטה, בן לניצולי שואה ורופא המתמחה בקשר שבין טראומה להתמכרויות טוען. בניגוד לאופן שבו אנחנו רגילים לחשוב, התמכרות היא לא תוצאה של בחירות שגויות והיא אפילו לא מחלה.
על פי מאטה, התמכרות היא מנגנון התמודדות טבעי שיש לנו כשאנחנו ניצבים בפני מצוקה נפשית או רוחנית גדולה. למעשה, אומר מאטה, התמכרות היא כל דפוס התנהגות שמתחיל כניסיון להקל על מצוקה או כאב בטווח הקצר. לדפוס זה יהיו השלכות שליליות לטווח הארוך. במקרה של החיילים בווייטנאם. ברגע שהם נפטרו מהמצוקה של מלחמת ווייטנאם, הם שיחררו בקלות את המנגנון שהם סיגלו לעצמם כדי להתמודד איתה. אם לא נתייחס למצוקה המקורית שעליה אנחנו מנסים להקל באמצעות ההתמכרות שלנו, לא נוכל באמת לצאת מההתמכרות.
בשנים האחרונות ההבנה שלהסתכל על התמכרות כבעיה ביולוגית בלבד היא בעייתית, ושהמרכיב ההתנהגותי חשוב לא פחות. הרי אנשים לא מתמכרים רק לסמים, אלא גם ל:
- משחקי מחשב.
- רשתות חברתיות.
- שופינג.
- הימורים.
- סקס.
- פורנו ועוד
כדי להבין התמכרות באמת, לא מספיק להבין רק את החומר ואת ההשפעה שלו על הגוף
כדי להבין התמכרות צריך להבין גם את הנסיבות שבהן התמכרות נוצרת. אחד הניסויים המעניינים שבדק מה הן בדיוק הנסיבות שמעודדות התמכרות נערך בשנות השבעים. הניסוי זכה לכינוי “פארק החולדות”.
בניסוי זה חילקו חולדות לשתי קבוצות שחולקו בשני סוגים שונים של כלובים.
- בקבוצה הראשונה חיו בכלובים לבד ובלי שום גירויים.
- בקבוצה השנייה חיו בכלוב מרווח ומפואר עם חולדות נוספות, מזון וצעצועים.
בשני סוגי הכלובים לחולדות היו שני מקורות מים. מי ברז רגילים ומים עם מורפיום. בעוד שלחולדות בכלובים המבודדים הייתה העדפה ברורה למורפיום והן הציגו תסמינים של התמכרות. לחולדות שחיו בכלובים המפוארים הייתה העדפה ברורה למי הברז הרגילים. באחד הניסויים, בקבוצה הראשונה צרכו פי 19 יותר מים עם מורפיום מהקבוצה השנייה.
יותר מכך, כאשר לקח גאבור מאטה חולדות מכורות למורפיום מהכלובים המבודדים והעביר אותן לכלובים המפוארים. הן העדיפו להפסיק לצרוך את המים עם המורפיום ולעבור למי ברז רגילים. זאת על אף תסמיני הגמילה שהן חוו.
מה יש לגישת מזעור הנזקים להגיד על התמכרויות והטיפול בהן?
גישות קלאסיות של טיפול בהתמכרויות כמו שיטת 12 הצעדים מתייחסות לגמילה כשחור ולבן. או שאתה נקי, פיקח, ולא נוגע באף סם, או שאתה משתמש ואז אתה מכור.
בעוד שהגישה הזאת עובדת עבור אנשים מסוימים, עבור אנשים רבים היא לא אפקטיבית לטווח הארוך. לעתים אף מגבירה את הסבל שלהם. גישת מזעור הנזקים מבקשת לצאת מהדואליות הנוקשה הזאת ולהביא יותר חמלה לשדה הטיפול בהתמכרויות.
מכור שמגיע לשיקום לא חייב להפסיק להשתמש לחלוטין
דן ביג, אחד מאבות התנועה למזעור הנזקים, אמר ששיקום של מכורים בראי הגישה צריך להתבסס על עיקרון פשוט אחד – “Any positive change”. לפי ביג, מכור שמגיע לשיקום לא חייב להפסיק להשתמש לחלוטין. מכור בתהליך של שיקום צריך להחליט עבור עצמו מה הוא השינוי החיובי שהוא מעוניין לעשות בחייו. גם אם מדובר בדבר הכי קטן, ולהתחייב אליו. למשל, עבור אדם שמכור לסיגריות, שינוי חיובי קטן יכול להיות לוותר על הסיגריה ששל הקפה בבוקר. עבור אדם שמכור לממסי, שינוי חיובי קטן יכול להיות לעבור מלצרוך את החומר בהסנפה. לצרוך אותו בבליעה בלבד, משום שאופן הצריכה הזה משמעותית פחות ממכר. שינוי חיובי יכול להיות גם משהו שמקטין את הסיכון הבריאותי שכרוך בהתמכרות, כמו למשל לעבור להשתמש במזרקים נקיים בלבד. זה גם יכול להיות משהו שבכלל לא קשור למערכת היחסים עם הסם, ויכול להיות פשוט שינוי חיובי שרוצים לראות בחיים. כמו ללכת לישון בשעה מוקדמת יותר ולקום מוקדם יותר.
אחד הדברים הקשים ביותר בהתמכרות, הוא התחושה של אובדן שליטה על החיים.
באמצעות יצירת שינויים חיוביים קטנים אחד אחרי השני. אנשים מצליחים לקבל חזרה תחושה של שליטה בחיים שלהם. בספר “Chasing the scream” של העיתונאי יוהאן הארל. מובא סיפורה של המלחמה בסמים והאופן שבו היא עיצבה את האופן שבו אנחנו תופסים מכורים והתמכרויות.
מתוך המחקר שעשה הארל בנושא. הוא מצא קו מקשר בין הסיפור של החיילים במלחמת ווייטנאם, פארק החולדות, והעבודה של גאבור מאטה ומטפלים אחרים בגישת מזעור הנזקים.
על פי הארל, ההיפך מהתמכרות הוא לא פיקחות, ההיפך מהתמכרות הוא חיבור.
חיבור לאחרים, לטבע, לעצמינו. בתור בני אדם, הדבר שאנחנו הכי זקוקים לו הוא חיבור אנושי משמעותי. דבר שנהיה יותר ויותר קשה בחברה המודרנית בה אנחנו חיים, אף יותר מכך בעידן הקורונה.
כשאנחנו לא מוצאים חיבור אנושי בחיים שלנו אנחנו מנסים לפצות על כך באמצעות חיבור לדברים אחרים. זה יכול להיות הרואין, זה יכול להיות ממסי, זה יכול להיות גם שופינג, פורנו, הימורים, או אפילו גלילה של הפייסבוק.
הבידוד שהמכורים חשים בעולם
אם לחזור לשפה של גאבור מאטה. הבידוד שחשים המכורים בעולם היא אחת המצוקות עליהן מנסים מכורים רבים לפצות באמצעות ההתמכרות שלהם.
ככל שאנחנו מתייחסים למכורים ביותר שיפוטיות ודחיה. ככל שאנחנו מדירים אותם יותר מהציבור הכללי, וככל שאנחנו מחזקים את הסטיגמה שרואה מכורים כאנשים שבורים ומקולקלים. כך אנחנו למעשה מונעים מהם את החיבור לו הם זקוקים כדי להשתקם. ככל שאנחנו עושים את החיים של המכורים לקשים יותר, כך אנחנו רק מרחיקים אותם מלהשתקם באמת. לא מפתיע אם כך, שהטיפול במכורים בפורטוגל מבוסס קודם כל על שילוב שלהם מחדש בחברה.
אם אתם חוששים שאתם מכורים ל-3-MMC, לכל סם אחר, או לכל התנהגות התמכרותית אחרת.
אתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד.
ישנן בארץ מגוון מסגרות טיפוליות, החל ממסגרות קלאסיות כמו “מכורים אנונימיים“, שמקיימים פגישות ללא עלות בכל רחבי הארץ בשיטת 12 הצעדים, ועד מסגרות יותר מתקדמות.
המרכז הישראלי להתמכרויות, בו גם תוכלו למצוא רשימה ארוכה של מסגרות הטיפול בישראל. אם יש לכם קרובים מכורים, זכרו שזו לא אשמתם, הם לא חלשי אופי ולא אנשים שבורים או מקולקלים.
הם מתמודדים עם מצוקה אמיתית וההתמכרות היא רק הדרך הכי טובה שהם מצאו על מנת להקל עליה.
הניחו בצד את השיפוטיות ואת כל מה שחשבתם שאתם יודעים על מכורים והתמכרות. החליפו אותם בחמלה והציעו להם את החיבור האנושי לו הם כמהים. זה יכול להיות השינוי החיובי הראשון עבורם מדי רבים.
